מקור המילה אורתוגרפיה (Orthography) הוא מיוונית, אורתו – "נכון", גרפוֹס – "שכותב".
אורתוגרפיה היא מערכת של סימנים המשמשים לייצוג גראפי של שפה כמו גם החוקים המתארים כיצד לכתוב נכון, כולל שיטות כתיב, פיסוק והדגשה.
אורתוגרפיה של שפה כוללת גם את הכתב -האורתוגרפיה העברית היא אלפביתית ,פונמית ומורפמית.
דוגמאות לחוקים אורתוגראפיים הם חוקי הכתיב החסר והמלא.

מערכות כתב נבדלות בשני מממדים: הפרדה בין יחידות, תכונות הגרפים:

דמיון בין סמלים, כמות הגרפים, בסיס הפרדה בין יחידות, ניקוד, הדרגה בה השפה הדבורה מיוצגת בשפה הכתובה.
דרגה זו קרויה עומק אורתוגראפי:

אורתוגרפיה שטוחה- הקשר בין הכתב להגייה חד משמעי: בכתב מצוי כל המידע הפונמי הדרוש להגייה. אורתוגרפיה עמוקה-אין מידע פונמי שלם (עברית לא מנוקדת).

השפה הכתובה היא חלק מתרבות האדם, והיא ממלאת תפקידם שונים בחיי החברה והפרט.
הידע אודות השפה הכתובה מגוון ומורכב, ובתוכו נכללים הידע אודות הפונקציות של השפה הכתובה, הידע אודות המאפיינים של הכתיבה בהקשרים השונים שלה (הבדלים בין הסוגות),
הידע אודות החוקים של מערכת הכתב.

מערכת הכתב העברי היא מערכת אלפא ביתית. כלומר, היא מורכבת ממספר סופי של סימנים – אותיות – וקיימת בה התאמה בין האותיות לבין קטעים צליליים – פונולוגיים.
אולם ההתאמה בין אות לצליל אינה חד ערכית.
יש אותיות בעלות ערך צליל כפול (כ, כּ ), יש אותיות שונות בעלות אותו ערך צלילי (ת, ט), יש אותיות הממלאות תפקיד כפול
(הגדה, ה’ הידיעה הגדה), יש צלילים ששומעים אחרת וכותבים אחרת (סבתא).

שגיאות אורתוגרפיות הן כתיב שאינו ע"פ המוסכמה האורתוגראפית אך הייצוג הפונולוגי תקין:

החלפת האותיות ההומופוניות, מילה הנכתבת בכל פעם באופן שונה, שימוש לא יעיל בכלים אורתוגרפיים (מזה-גאוויר),
אותיות סופיות (אפ אחד).
מורפולוגיה, תורת צורות הלשון הינה ענף בבלשנות החוקר את המורפמות הקיימות בשפה מסוימת.
מורפמות הם חלקי מילים שנקראים גם צורנים. הצורנים הם מעין מיליות שמתלכדות עם שמות עצם ,פעלים או תארים, ויוצרות איתם מילים משותפות. המורפולוגיה חוקרת את דרכי הצטרפות הצורנים למילים, ואת חלוקת המילים למילים הראשוניות ולצורנים הנוספים אליהם. לפי הכללים ליצירת מילים ניתן לדעת איזה צורנים לבחור מהלקסיקון וכיצד לאחד אותם.

שגיאות כתיב אורתוגרפיות יכולות להיות בשורש המילה, תבנית המילה, באותיות הפונקציה (מורפולוגיה).
אחת השגיאות הנפוצות היא לומר לכותב "כתוב איך שאתה שומע". הסתמכות רק על השמיעה אינה מספיקה, הזהות החזותית הכרחית לצורך הכתיב. לכן במקרה של מילים שכיחות שהכותב נחשף אליהן בעבר, יש להפנות את תשומת לב הכותב גם לזהות החזותית של המילה ולבקש לתקן את הנדרש. ילד בעל יכולת למידה תקינה, מסוגל לתקן את עצמו לאחר הערה זו.

גם האיות מחזק את הזיכרון האורתוגרפי לכן אפשר לתרגל עם הילד כתיבת המילה באוויר.
לגבי שגיאות בתבנית המילה, יש לשנן באמצעות הכתבות, מילים גלובליות שאין להן שורש ומשפחות מילים.
במידה ושגיאות הכתיב מתבטאות באופן מורפולוגי יש ללמד את חוקיות השפה: משקלים, בנינים, ה’ הידיעה, שייכות, זכר ונקבה וע’. כאשר ילד שוגה בשורש המילה יש לפתח מודעות לקשר בין משמעות המילה לשורש.

מאוד מסקרן אותי לדעת,בתגובות פה למטה,:האם יש לכם שגיאות כתב אורתוגרפיות?
שיהיה לכולנו שבוע נהדר
אתי קסטנר

תגים: , , , ,